בשבוע שעבר שלח יו"ר ההסתדרות הרפואית, פרופ' ציון חגי, מכתב לראש הממשלה (שהופץ גם לשרי הממשלה, לבכירי משרד הבריאות ולחברי ההסתדרות הרפואית) בנוגע להפגנות שמתקיימות בימים אלה מול ביתה של ד"ר שרון אלרעי-פרייס. במכתבו, ביקש מראש הממשלה שיתערב אישית להפסקת הפגנות אלו באופן מיידי, שכן – לשון המכתב – "על אף כל הצעדים שננקטו עד כה, נמשך מסע השיסוי, הרדיפה והפגיעה בראש שירותי בריאות הציבור".
עוד מציין המכתב כי "הפעם מדובר בקבוצה של כ-20 מתנגדי חיסונים מיליטנטים שהובילו הפגנה בלתי חוקית מול ביתה הפרטי של ד"ר אלרעי-פרייס תוך השמעת גידופים בקולי קולות והפרעה קשה ביותר למשפחתה ולשכניה. חלק מהמפגינים עוכבו לחקירה אך שוחררו על ידי בית המשפט מבלי שהם נדרשים לחתום על המתווה שהציגה המשטרה, זאת לקול תשואות הרודפים".
אני וחבריי (ראו רשימה בהמשך), המייצגים את קבוצת הרופאים "אפשר גם אחרת", המונה למעלה ממאה רופאים מכל שדרות העשייה הרפואית בארץ, המציעה גישה ודרכי התמודדות שונים בתכלית למשבר הקורונה, התפלאנו מאוד למקרא מכתב זה של יו"ר הר"י, ואנו מביעים הסתייגות מתוכנו.
ראשית, בדברים אלה נשמעה ביקורת על החלטת בית המשפט לשחרר את המפגינים. נראה כי חל כאן בלבול – במקום לקבל שאם כך החליט כבוד בית המשפט, הרי שזוהי ההחלטה המחייבת והראויה ביותר, הרי שמהמכתב עולה שרופא – בכיר ומכובד ככל שיהיה – מערער על החלטת בית המשפט ומטיל את כובד משקלו המקצועי, ואף – במשתמע – רותם את ציבור הרופאים שאותו הוא מייצג, בעניין שאינו בתחום מקצועיותה של ההסתדרות הרפואית. כרופאים ישראלים, אנו מבקשים מיו"ר ההסתדרות לחזור בו מהביקורת הקשה הזו, שמשמעויותיה כבדות משקל.
שנית, המכתב קרא "לכנס את שרי המשפטים, ביטחון הפנים והבריאות", וזאת בשבוע שבו שוב התרחשו במדינה אירועים איומים של ממש (דוגמת רצח אזרחים חפים מפשע). אנו סבורים שבעת הזו ובהקשר הזה, הבקשה הזו הינה מוגזמת ובלתי-תואמת. אנו סבורים שלשרים המכובדים הללו יש עיסוקים חשובים ומהותיים יותר כעת.
כשמכתבו של יו"ר ההסתדרות הרפואית הזכיר שהמפגינים "ממררים את חייה של ראשת בריאות הציבור", לא יכולנו שלא להיזכר כיצד אך לפני חודשים ספורים מקובל היה לדבר על הצורך "למרר את חייהם של מי שלא מתחסן"
אכן, אנו מבינים שיש כעת רעש בכמה רחובות בחיפה במוצאי שבת, וצר לנו מאוד על אי הנוחות שנגרמת לתושבי האיזור ולבני משפחת פרייס. הפגנות הן אף פעם לא שקטות – זה טיבן וזוהי מהותן, מקדמת דנא. חשוב להדגיש – אין במכתב שלנו כדי לתמוך בבחירה להפגין דווקא במיקום זה; אך אילו כל אחד מאיתנו היה ראש שירותי בריאות הציבור, יותר משהיינו מוטרדים מהרעש או מההמולה, היינו מוטרדים מאוד מהשאלה: מדוע יש אזרחים רבים במדינה, שמוצאים את עצמם כל כך פגועים ממדיניות משרד הבריאות ומקדישים את עצמם להפגנות האלו שבוע אחרי שבוע? בהקשר הזה, מעניין לדעת האם ראש בריאות הציבור נפגשה עם המפגינים על מנת לשמוע את אשר על ליבם.
איננו יכולים כמובן לדבר בשמם של המפגינים, אשר בניגוד לכינוי "מתנגדי חיסונים מיליטנטים" שהודבק להם, כוללים אנשים מכל שדרות החברה הישראלית והם בעלי תפיסות עולם שונות ומגוונות. אבל אם בכל זאת ננסה לבטא את הלך רוחם, הרי שהם מוחים כנגד העובדה שבשנה האחרונה, הם (או ילדיהם) נאלצו לעבור התערבות פרמקולוגית נגד רצונם, תוך איומים ופגיעה בעבודתם ושגרת חייהם.
ישנם היום בארץ אנשים שלא רצו להתחסן כנגד קורונה, ואיבדו בשל כך את מקום עבודתם. ישנם חיילים שהוערו באישון לילה כדי להילקח (בהיחבא כמעט) לקבל חיסון, ובהמשך גם זריקת דחף. ישנם בני נוער, שעברו חרמות חברתיים קשים בשל אי רצונם או אי רצון הוריהם שיתחסנו.
ישנם אלפי ילדים שלא יכלו להגיע לבית הספר לאחר שבן כיתה שלהם חלה בקורונה (למרות שהוא דווקא היה מחוסן), אך ורק משום שלא התחסנו כנגד מחלה שאינה מסכנת אותם. אזרחים במדינה חופשית לא מסכימים שכך ינהגו בהם, ועל כך הם מוחים.
כינויים בשם הקולקטיבי "מתנגדי חיסונים מיליטנטים" לא רק שחוטא לעיקר, אלא מהווה – באופן ובנימה שבהם כינוי זה נכתב – העלבה של ציבור אזרחי גדול, והדגמה בולטת של התופעה נגדה הם מוחים. יתר על כן, בשל השימוש הקשה באסוציאציה צבאית ("מיליטנטי"), הכינוי הזה עשוי להיתפס, בפני עצמו, כהסתה נגד ציבור אזרחי זה.
כשמכתבו של יו"ר ההסתדרות הרפואית הזכיר שהמפגינים "ממררים את חייה של ראשת בריאות הציבור", לא יכולנו שלא להיזכר כיצד אך לפני חודשים ספורים מקובל היה לדבר על הצורך "למרר את חייהם של מי שלא מתחסן". היה זה ה"בון-טון", שנשמע בריש גלי מכל כלי התקשורת על ידי בכירים ממערכת הבריאות ומכל קצוות הקשת הפוליטית והציבורית והוא נבע באופן ישיר ממדיניות משרד הבריאות בעת ההיא. הגדילו לעשות כמה מהקולגות שלנו שאף התנו את החמלה הרפואית – זכות הקיום של המקצוע הנפלא שבחרנו – בשאלה האם מאן דהוא נטל חיסון אם לאו. וכי פלא הוא שקצה נפשו של חלק מהציבור במשרד הבריאות וברופאיו?
גם הפגנות בנושאים אחרים נערכות לעתים מול בתיהם הפרטיים של גורמי המקצוע, וכבר נקבע בערכאות שונות כי פרקטיקה זו עומדת בדרישות החוק. עם זאת, גם לנו כרופאים ומובילי מדיניות יש מקום בהרגעת הרוחות בעת הזו
מובן, כי אסור שההפגנות תגלושנה לאלימות. עד עתה זה לא קרה ואנו תקווה כי הדבר לא יקרה גם בעתיד, וקוראים לכל מפגין ומפגינה – בנושאים אלה, כמו בכל נושא אחר שבמחלוקת – לשמור על החוק, על תרבות השיח ועל כבוד הדדי. ובתוך כך, זה המקום להדגיש שוב כי זכות ההפגנה שמורה לכל אזרח במדינה דמוקרטית ולהזכיר את הקביעה החד משמעית של בית המשפט כי עד עתה לא נעשה בהפגנות הללו דבר בניגוד לחוק. גם הפגנות בנושאים אחרים נערכות לעתים מול בתיהם הפרטיים של גורמי המקצוע, וכבר נקבע בערכאות שונות כי פרקטיקה זו, על אף היותה שנויה במחלוקת, עומדת בדרישות החוק. עם זאת, גם לנו – כרופאים ומובילי-מדיניות – יש מקום בהרגעת הרוחות בעת הזו.
גם רופאים עלולים לטעות, ואף פעם לא מאוחר לתקן. זוהי העת להודות שנעשו טעויות קשות ביותר בניהול משבר הקורונה, בכללן – השתת התו הירוק (שהיה שגוי רפואית ופסול ערכית מימיו הראשונים, ובוודאי בחודשיו האחרונים), פגיעה אנושה בריבונות האדם על גופו, השתקה אגרסיבית של קולות אחרים וביקורת, פגיעה קשה באוטונומיה של מטופלים ושל רופאים מול מטופליהם, וכפייה דה-פקטו של התערבויות רפואיות.
רק משניקח אחריות קולקטיבית על טעויות אלו, אנו סבורים, ניתן יהיה להתקדם לקראת ריפוי החברה ושיקום האמון במשרד הבריאות, שניזוק בצורה כל כך אנושה. רק משנפתח את הדיון להידברות מקצועית, שקופה, מכבדת, אשר מאפשרת קול ומקום לכלל הדעות של אנשי המקצוע הרפואיים והמדעיים – ניתן יהיה לשקם גם את יחסי האמון והכבוד בין הרופאים והרופאות בארץ. העת היא עכשיו.
על הקריאה ליו"ר הר"י לחזור בו מהביקורת הקשה חתומים בשם קבוצת הרופאים "אפשר גם אחרת"': ד"ר שירית אופיר, ד"ר ליאורה אוריאל, ד"ר פאתן אנדראוס-חדאד, ד"ר אמיר אניספלד, ד"ר איל בן-בסט, ד"ר טל ברו-אלוני, ד"ר נדב בלפר, ד"ר ראובן ברק, ד"ר לימור גורן, ד"ר רונית גליניק, ד"ר מיכל הרן, ד"ר איציק וורגפט, ד"ר זלטה חרומוי, ד"ר ניק טאודורוביץ', ד"ר יובל טורם, ד"ר ורד כץ-שניר, ד"ר אבשלום כרמל, ד"ר רעיה ליבוביץ, ד"ר אילן מקובר, ד"ר רותי מרגלית, ד"ר אשל ניר, ד"ר ניר צבר, ד"ר גלית צפלר נאור, ד"ר רחל שוורצמן, ד"ר צביקה שינברג, ד"ר אורית שלמון, ד"ר גיתית רוזין.